על פי הנאמר ביהדות מענק של תרומה ניתן אך ורק לשם שמים, הווה אומר, מבלי לצפות לקבלת כל תמורה. שכן, האדם אשר חושב על שכרו בעולם הבא בעצם מבטל את שכרו בעולם הזה ובעולם הבא.
על פניו, הרעיון של מתן בסתר נוגד את המטרה של ריבוי מעשי צדקה. אם יוצאים מנקודת הנחה כי צדקה היא דבר מיטבי וברוכה, כי אז הפרסום של תרומות רק מעודד עוד אנשים לתת לנזקקים. אם כן, למה עבור מתן בסתר יש עליונות מוסרית על מעשה צדקה שנעשה לאור היום?.
על פי חז”ל היה בבית מקדש מדור מיוחד ששימש למתן בסתר.
מתן בסתר מהווה חסד שבו אין הנותן חסר את שנתן, ואין הוא מרוויח מתהילת מעשיו. מתן בסתר הוא פעולה שלא קשורה בהוויה של הנותן או של המקבל. עוצמתה של צדקה כזאת, נובעת מן ההיבט הפסיכולוגי – זהו חסד בלתי מודע. מתן בסתר זה כשיד ימין איננה יודעת מה עושה יד שמאל. המילה סתר לא מציינת אלמוניות, אלא מתייחסת בהקשר זה לתת מודע; מעיין רוחני נעלם, אשר מתלכד לנהר של חסד.
